פסק-דין בתיק ע"פ 10009/03

השופט א' א' לוי:

51293711.     בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער, ברוב דעות, בעבירות הבאות: מעשה מגונה בקטין ________אינוס קטין ________ ומעשה סדום בקטין ________ תוך ניצול ליקוי שכלי ________ בעקבות כך גזר בית-המשפט למערער 15 שנות מאסר מהן ינוכו ימי מעצרו.נ

           להלן תמציתן של העובדות אשר היוו בסיס להרשעה:

           א.  ________ קטינה, ילידת שנת 1984 (להלן - "המתלוננת").ב

           ב.  המתלוננת סובלת מתסמונת גנטית מולדת, "תסמונת ויליאמס", אשר המאפיין את הלוקים בה הוא שהם מתנהגים באופן חברותי במידה קיצונית, ותפיסתם בתחום זה נאיבית, פתוחה ושברירית. הם אינם מתביישים בפני זרים, לא נזהרים מפניהם, ומכאן הסכנה לניצולם המיני.ו

           ג.  נטען, כי המערער שהיה מודע לתסמונת בה לוקה המתלוננת, ניצל זאת כדי לתת פורקן ליצריו, ובמשך כ-10 חודשים ביצע בה מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשה סדום.נ

2.        בהיפתח משפטו כפר המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, וראיותיה של המשיבה התבססו בעיקר על עדותן של המתלוננת ואמה. ________ בשנת 1997 נסעו המתלוננת ואמה להודו, שם שהו עד לסוף שנת 1999, ובשובן, החלה המתלוננת לפקוד את ביתו של המערער, ומפעם לפעם אף לנה שם. באחד הימים, כאשר החזירה האם את המתלוננת מביקור אצל המערער, עלה לראשונה החשד בדבר קיומם של יחסי מין אסורים בין המערער למתלוננת, וכך תארה אמה של המתלוננת את אשר ארע (ראו עמוד 37 לפרוטוקול הדיון בבית-משפט קמא):

"ברכבת, בדרך הביתה, היא סיפרה לי על קשר מיני שהיה לה עם נער ב________ ... היא סיפרה לי שהם קיימו יחסי מין אצל הנאשם במקלחת. שאלתי אותה אם היא עשתה את זה מרצונה, אם היה לה נעים, אם הוא התייחס אליה יפה ואז היא אמרה לי: 'כן, הוא היה טוב אלי כמו [המערער]'. זה נפלט לה, כי אחרי זה היא אמרה: 'אופס', כאילו תפסה את עצמה שאמרה משהו אסור. באותו רגע שאלתי אותה איך את יודעת איך [המערער], והיא התחילה לספר שהם קיימו יחסי מין".ב

           בעקבות שיחה זו הכניסה האם לסוד העניין את ד"ר דורון גוטהלף, פסיכיאטר, שתחום התמחותו במבוגרים, ילדים ונוער, ומשמש כמנהל היחידה לגנטיקה התנהגותית בבית החולים "שניידר" בפתח-תקוה. ד"ר גוטהלף, אשר שוחח עם המתלוננת, הגיש לבית-המשפט המחוזי את חוות הדעת ת/1, ולהלן עיקריה:

           א.  מנת המשכל הכוללת של הלוקים בתסמונת, היא בממוצע ברמה של פיגור קל עד בינוני. קיימים פערים גדולים בין הכישורים הקוגנטיביים השונים, כגון, יכולת מילולית טובה לצד חולשה בחשבון ותפיסה מרחבית. הם מצליחים לבטא את מחשבותיהם בצורה בהירה, תוך שימוש באוצר מילים עשיר עם תחביר ומבנה דקדוקי של המשפט. תיאוריהם נוטים להיות מוגזמים ביחס לסיטואציה אותה הם מתארים. הם סובלים מחולשה בתחום ההתמצאות במקום ובהערכת מימד הזמן, ועל כן הם אינם מסוגלים למסור באופן מהימן מתי התרחשו האירועים או באיזו תדירות. 

           אצל מרבית הלוקים בתסמונת זו התגלה סף תסכול נמוך, ותגובות אופייניות שלהם הן התפרצויות זעם, עצב, כאב או בלבול.ו

           ב.  על מאפייני התנהגותם במישור החברתי והמיני, מסר ד"ר גוטהלף, "כי הלוקים בתסמונת נוטים להיות ידידותיים כלפי זרים מבלי לגלות הסתייגות או ביישנות. נטייתם להיות היוזמים של פנייה למבוגרים או אף לזרים, נראית על פניה כתכונה ידידותית חביבה, אך היא בסיכומו של דבר ביטוי לחוסר שיפוט ולחוסר עכבות, ועשויה להתפרש בדרך לא נאותה על-ידי הזולת. דוגמאות נוספות להתנהגויות העשויות לסבך את הלוקים בתסמונת, הינה נטייתם לפנות לאנשים זרים ברחוב, לשאול אותם שאלות אישיות לפעמים אינטימיות, להתקרב אליהם, ואף לגעת בצורה אינטימית. אין הם מסוגלים לדרג את יחסיהם עם מי שהם נמצאים בקשר בהתייחסות למעמד, גילו, מינו או מידת ההיכרות שיש להם איתו" (ראו חוות הדעת בעמ' 5).נ

           ג.  ד"ר גוטהלף הדגיש פן חשוב נוסף באישיותם של הלוקים בתסמונת, היינו, הם מונעים על-ידי צורך להיות אהובים ומקובלים על סביבתם הקרובה ועל הבריות בכלל. הם קשובים מאד לציפיות הבריות הזולת מהם ומנסים לרצותן. העד הוסיף כי "תפיסתם הנאיבית של מהות היחסים הבין-אישיים הנותנת אמון מוחלט וללא כל סייג בכל אדם כולל זרים גמורים, והמניחה שאם יביעו את אהבתם לזולת, יתמסרו לו ללא תנאי, ויעשו את כל שהוא מבקש ומצפה מהם, יזכו ליחס דומה של אהבה וקבלה, הינה תכונה מרכזית באישיותם" (ראו חוות הדעת בעמוד 5). כאמור, ד"ר גוטהלף הוסיף כי בגין כל אלה חשופים הלוקים בתסמונת ויליאמס לסכנה של ניצול מיני.

           ד.  באשר למתלוננת - ד"ר גוטהלף תאר אותה כבעלת אינטליגנציה כללית בתחום הגבולי, כושר מילולי טוב, ומסוגלת להעביר אינפורמציה בצורה ברורה. מאידך, היא מתפקדת ברמה של פיגור בתפיסה המרחבית, והאינפורמציה הנמסרת על ידה ביחס למועדי התרחשותם של אירועים בעברה או באיזו תדירות התרחשו, בלתי מהימנה לחלוטין (ראו עמ' 6 בחוות הדעת). ד"ר גוטהלף מצא שלמתלוננת "כמיהה עזה ובלתי מובחנת להיות נאהבת ומקובלת על-ידי כולם זרים כמכרים ... היא גם נוהגת להביע את כמיהתה זו באמצעות נגיעות, חיבוקים, ונשיקות גם לדמויות שאין הקשר איתם מתאים לכך כגון רופאים או מורים. [המתלוננת] נוטה לומר לבן-שיחה את שהוא מצפה לשמוע על מנת שיקבל אותה ויאהב אותה ... [המתלוננת] יודעת לדקלם מה הן התנהגויות חברתיות ומיניות מותרות ואסורות אך לא נראה שקיימת יכולת ועניין להשתמש בהם בחיי היום-יום שלה". ד"ר גוטהלף ערך אבחון למתלוננת, ואת תוצאתו הביא בסעיף 8 לחוות-דעתו:

"... למרות מוזרותה וחוסר השיפוט שבהתנהגותה היא איננה פסיכוטית כלומר אינה סובלת ממחשבות שווא או הזיות ומבדילה בין דמיון ומציאות. כמו כן נראה שהיא מדי תמימה ולא מתוחכמת מכדי לרקום עלילת שקר מסועפת. לעתים קיימות סתירות בדבריה. אולם סתירות אלו אינן קשורות בעובדות שקרו אלא בהרגשתה ותפיסתה בנוגע לאירועים, רגשות, ויחסים. היא נוטה לשנות את דיווחיה בנוגע לריגשותיה ותפיסותיה בהתאם למה שסוברת שהשומע מצפה. לדוגמה איננה עיקבית בגירסתה אם חוותה אירוע כנעים או כבלתי נעים או אם סברה שדבר מה אסור או מותר".ב

           בעדותו בבית-המשפט הוסיף ד"ר גוטהלף ואמר את אלה: "לא מצאתי אצלה בלבול בין דמיון למציאות. [המתלוננת] היא בעצם כמו ילדה קטנה, היא מאד נאיבית ולא נראה שהיא מסוגלת לרקום סיפור עלילה. ממה שהתרשמתי מה[המתלוננת] ועל סמך הדו"חות שקיבלתי מבית הספר, הוא ש[המתלוננת] לא מבלבלת עובדות. למיטב ידיעתי, לא היו אירועים שדווח שקרו והם לא קרו" (עמוד 12 לפרוטוקול). ובעמוד 24 הוסיף העד: "באופן כללי היא לא נוהגת לבדות עובדות. אם מפעילים עליה לחץ כזה, אני מאמין שדבר כזה יכול לקרות, רק שאני מאמין שזה יכול לקרות לכל אחד".ו

           בפיו של ד"ר גוטהלף היו הערות לדרך חקירתה של המתלוננת, לאמור, נוכחותה של אשה מהמרכז לסיוע לנפגעות עבירות מין "יכול להטות את גרסתה לאיך היא הרגישה. למשל, היא יודעת איך תגיב אשת המרכז לנפגעות אונס או היא יכולה להגיד שזה היה נורא" (ראו עמוד 23 לפרוטוקול). בפיו היו גם המלצות לשעת העדתה של המתלוננת, ובין היתר, "להימנע משאלות מנחות ומדריכות ולהסביר בשאלות פתוחות ולהימנע משאלות מכוונות. יש להימנע ממתן תשבחות או לחלופין גינוי על תשובותיה" (ראו עמוד 10 בחוות הדעת).נ

3.        המתלוננת מסרה בחקירתה כי נהגה לצפות בסרטים פורנוגראפיים, ולגרסתה עשתה זאת לעתים בחברת המערער. היא הוסיפה (ראו ההודעה ת/10ב', עמוד 1) כי באחד הימים כאשר אוננה הבחין המערער במעשיה, ולאחר מספר ימים אמר לה כי הוא מתחיל להתאהב בה, ולטענתה "ככה הכל התחיל". לטענתה, החל המערער נוגע בה באיבריה האינטימיים, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, ולבסוף קיים עמה יחסי מין מלאים. במהלך עדותה בבית-המשפט, ביטאה המתלוננת לעתים את סלידתה ממעשיו של המערער ("הוא אנס אותי ... אנס אותי ...", "לא רק אותי הוא יכול לאנוס, את כולם" (עמוד 116 לפרוטוקול)), ובמקום אחר הוסיפה: "זה לא היה נעים ... היה דימום, היה בכוח..." (עמוד 97). מאידך, בפיה היתה גרסה נוספת, ממנה משתמע כי המעשים לא נכפו עליה ולעתים היא אף יזמה אותם, ובלשונה: "תמיד היה לי כף איתו, אף פעם הוא לא הכריח אותי לעשות משהו שלא רציתי ... הוא לא הכאיב לי לא במיטה וגם לא היה מכה אותי" (ההודעה ת/10ב' עמוד 4); "הייתי נוגעת ל[מערער] באשכים שלו בעיקר עם האצבעות שלי והייתי נוגעת לו בזין סתם משחקת אתו" (ההודעה ת/10, עמוד 2); לשאלה אם אי-פעם ניסתה להתנגד למעשיו של המערער השיבה בעמוד 3 של הודעה ת/10ב': "ה[מערער] אף פעם לא הכאיב זה תמיד היה כיף. לא צעקתי ואף פעם לא התנגדתי. אם הייתי רוצה להפסיק היינו מפסיקים, הוא אף פעם לא עשה לי כלום בכוח". ולשאלה מדוע לא צעקה ולא ביקשה מהמערער לחדול ממעשיו השיבה: "חשבתי שזה בסדר גמור ושזה לא מסוכן מבחינת מחלות כמו איידס. היום אני מבינה שה[מערער] למעשה אנס אותי ושזה לא היה בסדר" (עמוד 3 של ההודעה ת/10ב'). גם בהודעה ת/11 נרשמו מפי המתלוננת דברים דומים (ראו עמוד 14): "הרגשתי כיף כזה ... נכון לכל אישה זה קורה ... בשביל זה צריך לעשות את זה בעדינות לא בכוח כי אם עושים בכוח זה נורא כואב"; "תמיד היה לי נעים אתו" (עמוד 15 להודעה).

           חרף האמירות הסותרות שנשמעו מפיה של המתלוננת, החליטו שופטי הרוב בבית-המשפט המחוזי לתת אמון בגרסתה. הם קבעו כי המתלוננת מבינה את חובתה להעיד אמת, ושדבריה נשמעו הגיוניים, ואותן סתירות שהתגלו בין עדותה בבית-המשפט לדברים שמסרה בחקירתה, נמצאו כסתירות לא מהותיות.